רופא הנשים והאנתרופולוג הגרמני ד"ר הרמן היינריך פלוס (1819-1885) שחקר את תנוחות הלידה בקרב עמים שחיו לפי מסורות מהעבר, פעלו לפי האינסטינקטים ולא הושפעו מאנשי רפואה- מצא ש:

הסלביות ילדו בעמידה זקופה, בישיבה זקופה ובכריעה.

ההודיות ילדו בעמידה על שש

הערביות והטטריות ילדו כשהן נשענות על המרפקים והברכיים או בישיבה רכונות קדימה כשהן נשענות על שולחן או על אישה אחרת.

בקפריסין ילדו נשים בישיבה על כיסא נדנדה.

במונגוליה ילדו בתנוחת כריעה בעת שהיולדת משכה בחבל הקשור לתקרה.

האינדיאניות ילדו במצב זקוף או בקריעת ברך, כאשר כח הכובד פועל לטובת התינוק שיצא לאוויר העולם.

בשום מצב נשים לא שכבו על הגב.

 

אז איך הכל התחיל…?

 

הסיפור מתחיל בּספּר ובמנתח הצרפתי אמברואז פארה (1510-1590).

לפני שמקצוע הכירורגיה התבסס, ספּרים שהיו ברשותם סכינים יכלו לערוך ניתוחים לנשים שהתקשו בלידתן להציל את חייהן.

הם נחשפו למקרים טראומתיים בלידה, הצילו נשים ועוברים ממוות, ופיתחו גישה חדשה לפיה הלידה מקבילה למחלה.

ממשיכו של פארה היה פרנסואה מאוריסי (1637-1709) שספרו עסק בין היתר בתנוחות הלידה והמליץ על שכיבה במיטה כתנוחה האולטימטיבית. הוא הופץ בצרפת באותה תקופה והפך לספר ההנחיות המוביל בתחום.

מאוריסי קבע כי היריון הוא "גידול של הבטן" שנוצר ע"י העובר. הצהרה שתרמה רבות לדימוי ההיריון כמחלה ולתפיסת תהליך הלידה בתור בעיה פתולוגית ולא נורמלית.

במאה ה- 19 התחילו רופאים לתת לנשים סמי שינה שהשכיחו מהן את הכאבים. כך הם "חסכו" מהן השתתפות פעילה בלידה ואפשרו להן לשכב על הגב ו "לנוח".

 

במאות ה- 19 וה- 20 נמשכה המגמה להשכיב יולדות על הגב. בעקבות המהפכה התעשייתית הלידה עברה גם "תיעוש", כלומר נדדה מהבית אל בית החולים כשהמטרה בהתחלה היתה להגן על האם והתינוק ממוות במקרים מסובכים ובמחלות האורבות לאם וליילוד נתנה לרופאים לגיטימציה לאשפז את כולן, גם כשלא היו צפויים סיבוכים. ההיריון והלידה הוגדרו כמחלה ואת מקומן של המיילדות תפסו רופאים מיילדים בעלי נקודת מבט של רופאים שזכו לסמכות על גוף האישה.

הגבלת התנועה בזמן הלידה ואפילו קשירת היולדת הפכו למקובלים ואיתם השימוש במשככי כאבים ובתרופות מרדימות. מתפיסת הלידה כתהליך פלאי, מרגש, הוליסטי המערב את כל ישותה של האישה, הצטמצמה הלידה לפעילות רפואית, ונתפסה כתהליך מסוכן. המיילד נחשב למכונאי או מהנדס אשר בעזרת מתן הורמונים סינטטיים או אמצעי מכני כמו מלקחיים, ואקום או ניתוח קיסרי, יחלץ את התינוק מגוף האישה. האישה כבר לא יולדת. מיילדים אותה.

מישל אודן, פרופ' למיילדות בדימוס, חלוץ התומכים בלידה טבעית, בלידה פעילה ובלידת מים, קרא תיגר על המצב הקיים כי אם אנו רוצים לשמור על התרבות האנושית, עלינו להפחית את "המדיקליזציה" של הלידה. דבר המתבטא גם בתנוחת הלידה. כפרופ' למיילדות הוא קורא לנשים ללדת בשקט, במקום פרטי, בנוכחות מעט נשים, לדאוג להיות פעילות, להתרכז בעצמן ולמצוא את התנוחה המתאימה להן בכל רגע ורגע.

 

קרדיט: מתוך מאמר שכתבה דורית דינור לאפוק טיימס.